פסק-דין בתיק עב"ל 53464-09-12

השופט אילן איטח

1.                  לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת רוית צדיק ונציגי הציבור מר אלכסנדר לוין ומר יוסף פרלמן; בל 5571-09), בו נדחתה תביעת המערערת לביטול החלטת המשיב (להלן - המוסד) מיום 8.9.09 שבמסגרתה סווג מחדש מעמדה של המערערת לשנים 1999 - 2006 ממעמד של "עקרת בית" למעמד של "עובד עצמאי". בעקבות הסווג מחדש חייב המוסד את המערערת לשלם, בגין השנים 1999 - 2006, דמי ביטוח כ"עובד עצמאי".

רקע הדברים

2.                  המערערת, ילידת שנת 1950, נשואה לרו"ח יואב לובינסקי - אשר ייצג אותה בערעור לפנינו. החל משנת 1979 עוסקת המערערת במתן שירותי גבייה של דמי שכירות מנכסים של אחרים בשני מתחמים - האחד בתל אביב והשני בירושלים. עבור שירותי הגביה מקבלת המערערת עמלה. עבודתה כוללת ביקור בנכסים, גביית דמי השכירות, הנפקת חשבוניות בשם בעלי הנכס, העברת הכספים וכיוצ"ב פעולות. לפי תצהיר המערערת היא מקדישה לעבודה זו בממוצע כ- 8 שעות שבועיות.

3.                  באותן שנים היתה המערערת "עוסק מורשה" והוגדרה במוסד כ"עצמאית שלא עונה להגדרות" (לעל"ה). שכן, לפי המצב המשפטי שקדם לתיקון 16 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה - 1995 (להלן - החוק), הוגדר עובד עצמאי כמי שעוסק במשלח ידו ומקיים שני מבחנים מצטברים - האחד, מבחן ההיקף השבועי של שעות העבודה; והשני מבחן ההכנסה המינימלית . במערערת התקיים מבחן ההכנסה אך לא התקיים מבחן היקף שעות העבודה, ולכן היא לא ענתה על הגדרת עובד עצמאי, ומכאן סיווגה כאמור.

4.                  בשנת 1997 חוקק תיקון 16 לחוק, והגדרת העובד העצמאי שונתה החל משנת 1998 ואילך. החל מתיקון זה לא נדרש עוד כי בנוסף לעיסוק ב"משלח יד" יתקיימו שני המבחנים המצטברים, ודי היה בקיומו של אחד משני המבחנים האמורים. משהתקיים במערערת מבחן ההכנסה, היא סווגה כעובד עצמאי ובהתאם שילמה דמי ביטוח.

5.                  המערערת הקימה,  ככל הנראה בשלהי שנת 1998 , את חברת דיוק (מ.י.) מינהל וחשבונאות בע"מ (להלן - החברה), שמענה במען של המערערת. תחילה היו לחברה שני בעלי מניות - המערערת כבעל המניות העיקרי ובנה , ובהמשך רק בעל מניות אחד - המערערת. לאחר הקמת החברה ביקשה המערערת ממס הכנסה להכיר בחברה כבחברה משפחתית, כהגדרתה בסעיף 64א' ל פקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן - הפקודה). בקשתה התקבלה בהתיחס לשנת 1999 ואילך.

זה המקום לציין כי סעיף 64א' לפקודה קובע כי במקרה של חברה משפחתית - חברה שחבריה הם בני משפחה שלפי סעיף 76 (ד)(1) לפקודה "רואים אותם כאדם אחד", ניתן לבקש כי ההכנסה החייבת של החברה והפסדיה "ייחשבו, .... כהכנסתו או הפסדו" של אחד מחבריה (לפי הכללים שנקבעו) שמכונה "הנישום".

מהותו של סעיף 64א' לפקודה תוארה על ידי בית המשפט העליון בענין פלזנשטיין כך:

"פועלו של סעיף 64 א לפקודה הוא בייחוס הכנסתה החייבת או הפסדיה של החברה לאחד מבעלי המניות, הוא החבר הנישום.  משמעות הדבר היא שמירה על יתרונות ההתאגדות כחברה ועקרון האישיות המשפטית הנפרדת, מחד גיסא, וזכייה ביתרונות המיסוי המיוחדים ליחיד, מאידך גיסא, שהרי היחיד נישום באורח פרוגרסיבי." (הדגשה הוספה - א.א.)

ובהמשך:

"הרקע לקביעת המוסד המשפטי של "חברה משפחתית" בפקודה הוא ברצון להיטיב עם ציבור הנישומים על-ידי יצירת פיקציה משפטית, לפיה רואים את הכנסתה החייבת של חברה כהכנסתו של יחיד, על כל המשתמע מכך."

מבחינה מעשית, בתום כל שנה מופקת שומה לחברה (המשפחתית). החברה אינה משלמת מס, שכן הכנסתה מיוחסת למערערת (הנישום). הכנסת החברה מופיעה בשומתה של המערערת והאחרונה נישומה על כלל הכנסותיה, בין השאר, על הכנסתה מהחברה.

6.                  החל משנת 1999 ואילך לא שילמה המערערת דמי ביטוח ומעמדה במוסד היה של "עקרת בית". ענין זה טעון שני הסברים אודות המצב המשפטי:

הראשון, נוגע למעמדה של עקרת הבית. לענין זה נביא את דברי בית הדין הארצי בענין גליק , מאז לא חלו בחוק שינויים מהותיים, למעט לעניין ביטוח זקנה בגיל המוחלט :

"על פי סעיף 8(א) לחוק הביטוח הלאומי, אשה נשואה שבן זוגה מבוטח בביטוח זקנה ושאירים, והיא "עקרת בית" (דהיינו, עובדת במשק ביתה בלבד או שאינה עובדת ולא עובדת עצמאית), אין היא מבוטחת, מכוח עצמה, בביטוח זקנה ושאירים, אלא היא מבוטחת ברשות. עקרת בית כאמור אינה מבוטחת גם מכוח עצמה בביטוח נפגעי עבודה (פרק ג' לחוק), בביטוח אימהות (פרק ד' לחוק), בביטוח ילדים (פרק ה' לחוק), בביטוח אבטלה (פרק ו' 1 לחוק) ובביטוח זכויות עובדים בפשיטת רגל ופירוק תאגיד (פרק ו' 3 לחוק). ענף ביטוח שירות מילואים אינו רלוונטי, בדרך כלל, לעקרת בית (פרק ו' 4 לחוק; סעיף 39(א) לחוק שירות בטחון [נוסח משולב], התשמ"ו- 1986).

לעומת זאת, "עקרת בית" כמוגדר לעיל מבוטחת, מכוח עצמה, בשלושה ענפים של הביטוח הלאומי, והם: ביטוח נפגעי תאונות (סעיף 90ב לחוק), ביטוח נכות (סעיף 127 כג לחוק) וביטוח סיעוד (סעיף 127 פג לחוק). כמו כן היא מבוטחת בחלק מענף ביטוח אימהות אם היא אשת מבוטח לפי פרק ב' (סעיף 92(א) לחוק). ואולם, על אף היותה של עקרת בית מבוטחת בענפי הביטוח האמורים, מכוח עצמה, או בהיותה אשת מבוטח, פטורה היא מתשלום דמי ביטוח לאומי בעד עצמה, אלא אם היא מבוטחת ברשות בביטוח זקנה ושאירים (ר' סעיפים 169(ז), (ח) ו- (יא) וכן 161(א) לחוק הביטוח הלאומי)."

וכן דברי השופט פליטמן, כתוארו אז, בענין יחזקאל מני :

"על פי חוק הביטוח הלאומי קיימים שלושה סוגי מבוטחים: עובד; עובד עצמאי; וברירת המחדל - מי שאינו עובד ואינו עובד עצמאי. עקרת בית אינה מבוטחת עקרונית על פי החוק. סעיף 238 לחוק הביטוח הלאומי מגדיר עקרת בית כ 'אשה נשואה, למעט עגונה, שבן זוגה מבוטח לפי פרק זה, שאינה עובדת ואינה עובדת עצמאית '. עקרת הבית אינה מבוטחת עקרונית, משום שאין היא מחויבת בתשלום דמי ביטוח, אלא אם ביטחה עצמה מרצונה, על פי תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח ברשות), התשל"ט-1979 או תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח ברשות לעת זיקנה ושארים), התשי"ד-1954. לעומת זאת, גבר או אישה שאינה עקרת בית, שמעמדם הינו כשל מי שאינו עובד ואינו עובד עצמאי חבים בתשלום דמי ביטוח לפי הוראות החוק, בהתחשב בהכנסתם, ובהעדר הכנסה - בתשלום מינימלי של דמי ביטוח."